החלטה בתיק רע"א 11644/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש. דותן) אשר חייב את המבקשת לשאת בתשלום אגרת בית משפט בגין הגשת תביעה שכנגד כנגד מנהל מחלקת עבודות ציבוריות (המשיב 3 - להלן: מע"צ) בבית משפט השלום בכפר סבא. בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה זו.

2.        המבקשת מחזיקה בנכס מקרקעין המשמש בית אבות. משנת 1989 מתנהלים בין המבקשת לבין מע"צ דיונים משפטיים בקשר לכוונת מע"צ לסלול כביש בסמוך לבית האבות. במסגרת תובענה שהגישה מע"צ נגד המבקשת, הושג במהלך בירור התביעה הסכם פשרה בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין. בין יתר הוראות ההסכם, נקבע בסעיף 8 לו כי מע"צ תישא בכל התשלומים, ההוצאות, המיסים, האגרות וההיטלים הכרוכים בביצוע ההסכם.

3.        במסגרת ההליכים  בין הצדדים, הגישה המבקשת כתב תביעה שכנגד כנגד מע"צ ובו דרשה ממנה להחזיר לה הוצאות שונות שנגרמו לה באחריותה בסכום של 7 מליון ש"ח. מע"צ בקשה את מחיקת התובענה שכנגד בטענה כי המבקשת לא שלמה אגרה בגין תביעתה שכנגד.

4.        בית המשפט השלום (כב' השופט גדול) החליט בראשונה כי הואיל ולא נטען כי המבקשת אינה יכולה לעמוד בתשלום האגרה, יש להמתין עד פסק הדין בתיק העיקרי ולהכריע בשאלת החבות בתשלום האגרה כחלק מהמחלוקת הכוללת בין הצדדים, שאם לא כן, יהיה בכך משום נקיטת עמדה מוקדמת באשר למחלוקת בתיק גופו.

5.        בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא א. גורן) החליט בבקשת רשות ערעור שהובאה בפניו כי עניין האגרה יוחזר לבית המשפט השלום, ועליו להכריע כבר בשלב  זה בדבר חיוב או פטור מאגרה.

6.        בהמשך לכך, קבע בית משפט השלום, כי על פי הוראות ההסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין, נטלה על עצמה מדינת ישראל, באמצעות מע"צ, את החבות בתשלומי ההוצאות שיגרמו למבקשת בביצוע ההסכם, הכוללים גם תשלומי אגרות. מאחר שהמדינה פטורה מתשלום אגרה, אזי חל פטור מלא באגרה על ההליך המשפטי.

7.        מע"צ עתרה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובקשתה וערעורה נתקבלו. בית המשפט קבע כי יש להבחין בין החובה המקורית לשלם אגרת-משפט החלה על מי שמגיש תביעה לערכאות ונוגעת למישור היחסים שבין יוזם ההליך המשפטי לבין המדינה, כמספקת שירות משפטי, לבין מישור היחסים הפנימיים שבין הצדדים המתדיינים בינם לבין עצמם,  העוסק בשאלה מי צריך בסופו של יום לשאת בעלותה של האגרה, בין עקב הסכם קודם בין בעלי הדין ובין נוכח קביעות בית המשפט בסיום ההתדיינות במסגרת פסיקת ההוצאות לחובת בעל דין אחד ולזכות האחר. בענין זה, אין להקדים את המאוחר למוקדם, וקביעה בענין חבות האגרה המתבססת מראש על פרשנות ההסכם בין הצדדים אינה מתיישבת עם הדין ועם תקנות בית משפט  (אגרות) התשמ"ח-1987 (להלן - "תקנות האגרות"). בית המשפט הורה למבקשת לשלם את האגרה בתוך 30 יום, שאם לא כן, תימחק תביעתה שכנגד. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו.

8.        המבקשת טוענת כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא ראה את ההסכם בינה לבין מע"צ כעומד ביסוד חיובה של מע"צ לשאת בחיובי האגרה מלכתחילה, וכן בכך שהתעלם מהתנהגותה בחוסר תום לב של מע"צ בכך שהעלתה באיחור רב את הטענה בענין האגרה, ולפיכך יש לראותה כמנועה עקב כך מלהעלותה. לדבריה, על פי תקנות האגרות, רשאי בית המשפט להחליט מלכתחילה על מי הנטל לשלם את האגרה במסגרת פרשנות ההסכם בין הצדדים, ולכן בדין החליט בית משפט השלום כי על פי ההסכם בין בעלי הדין,  אין חובה על המבקשת לשאת בנטל תשלום האגרה.

9.        דין הבקשה להידחות.        צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי חלה על המבקשת חובת תשלום אגרה עם הגשת תביעתה שכנגד לבית המשפט, בלא קשר להוראות ההסכם בין בעלי הדין.

           מושכלות ראשונים הם כי יש להבחין בין החובה הראשונית החלה על בעל דין, היוזם הליך שיפוטי, לשלם אגרת משפט כחלק מחובת האזרח לשלם למדינה עבור שירות משפטי הניתן על ידה, לבין השאלה על מי החובה לשאת בעלות האגרה ביחסים הפנימיים שבין בעלי הדין, בין נוכח הסכם הקיים ביניהם, ובין לאור קביעת בית המשפט בסיום ההתדיינות מיהו בעל הדין שעליו לשאת בהוצאות המשפט.

           תקנה 2(א) לתקנות האגרות קובעת כי "לא יזקק בית משפט לכל הליך אלא אם כן שולמה בעד הסעד המבוקש בו האגרה הקבועה בתוספת הראשונה... או שמביא ההליך פטור מתשלום אגרה". האגרה מוטלת על מביא ההליך בפני בית המשפט אלא אם כן  הוא פטור מתשלומה (סעיף 4 לתקנות האגרות). הוראות אלה מתייחסות למערכת היחסים שבין בעל דין היוזם הליך שיפוטי לבין המדינה, המספקת לאזרחי המדינה שירות משפטי. אגרות בתי המשפט נגבות על ידי המדינה כחלק משירות שהמדינה מספקת לאזרח, והחובה לשלמן ושיעורן הם ענין שבין המדינה לבעל הדין, להבדיל מענין שבין בעלי הדין בינם  לבין עצמם (ע"א 155/75 פקיד שומה נ' להד, פד"י כט(2) 505, 506;  רע"א 1944/96 שפירא נ' כהן, פד"י נ(1) 253, 256).

           הפטור מתשלום אגרה שמדובר בו בתקנה 2 לתקנות האגרות מתייחס אף הוא למישור היחסים שבין יוזם ההליך השיפוטי לבין המדינה כנותנת שירות משפטי, והוא נוגע להיקף החבות הראשונית באגרה של בעל הדין המגיש תובענה כלפי המדינה. הוא אינו קשור כלל בשאלת קיומו של הסכם בין הצדדים המסדיר ביחסים ביניהם מי מהם ישא בנטל האגרה. הוראות הפטור מצויות בפרק ג' לתקנות האגרות והן אינן ישימות לענייננו, שכן לא נטען ולא הוכח כי עילת פטור על פיהן נתקיימה במקרה זה.

           אין בכל אלה כדי לשלול קיומו של הסכם בין בעלי הדין המסדיר ביחסים שביניהם על מי מהם יפול נטל האגרה, אולם להסכם כזה אין השלכה על חבותו הראשונית של בעל הדין המגיש תובענה כלפי המדינה לשלם את האגרה כתנאי לקבלת השירות המשפטי, אלא אם כן הוא פטור מאגרה בעילה כלשהי המוגדרת מפורשות בתקנות האגרות. כן אין בכך כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט על פי תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 להחליט בתום ההליך המשפטי על מי מהצדדים להטיל את עלותן של הוצאות המשפט, ובכללן האגרות, ושיקול הדעת מסור בענין זה לשופט הדן בענין, הבוחן את תוצאות המשפט, את אופן התנהלות הצדדים במשפט, ונתונים אחרים על פי הנסיבות העשויים להשפיע על החלטה זו.

           על יסוד האמור, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי על המבקשת לשאת בתשלום האגרה כתנאי לבירור התובענה שכנגד שהגישה כנגד מע"צ. אין בכך כדי לייתר את הצורך לבחון לגופם של דברים מי מהצדדים יצטרך בסופו של יום לשאת בנטל עלותה של האגרה על פי ההסכם בין הצדדים, ובהתחשב בתוצאות ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינם. ענין זה יבחן ויוכרע בהליך גופו המתנהל בין  בעלי הדין.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ"ח בטבת תשס"ה (9.1.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת
_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: